אמרתי לך ! 

למה? ככה!

חז"ל אמרו לנו ש: "אֵין חָכָם כְּבַעַל נִיסָּיוֹן".  חוזה המדינה הבטיח לנו שאם נרצה "אין זו אגדה". אז איך זה שהסטטיסטיקה מוכיחה כי דווקא לזוגיות שניה [שלישית, רביעית וכן הלאה] יש סיכויי כישלון גבוהים יותר מהראשונה? מסתבר שלמרות שיכולת שיפוט טובה היא שריר, שניתן לפתח מניסיון הנרכש משיפוט גרוע בעבר עדיין הנטייה להיכנס ללופ מוכר ובלתי מוצלח גם בזוגיות השניה היא עניין תדיר להפליא.

בקניון הגדול של החיים יש אין סוף אפשרויות. אפשר לבחור. אבל לכל בחירה מחיר: על גאונות  משלמים לרוב בבדידות. על האמת משלמים תמיד באויבים. על היוזמות משלמים לעיתים בסיכונים. על שימור האהבה והזוגיות משלמים תמיד בוויתורים.

האם סוג  התשלום על  זוגיות - "ויתור" - הוא הגורם לקושי? האם באמת יש הבדל בין "פשרה" ל"ויתור"? למה "ויתור" יקר לנו יותר מכל מטבע תשלום אחר?

 

"יקר לי" הוויתור הזה

מילות הוויתור המוכרות בשפה העברית אינן רבות: אף על פי, למרות, למרות זאת, אף ש.

איך שלא נסתובב המשמעות ברורה רצינו משהו, הגיע לנו משהו  [לדעתנו לפחות], העדפנו משהו ובחרנו לוותר כדי לקבל/להשאיר לנו את ה"זוגיות השניה".

הוויתור – גם אם אינו מגיע לכלל ויתור על העצמי למען ריצוי בן/בת הזוג מטבעו ומטיבו הוא גוזל אנרגיה.  גם אם מי המוותר הינו "פליזר" בלתי נלאה, המשקיע תמיד המון אנרגיה בריצוי הסביבה כדי להרגיש אהוב, ואינו יודע לומר: "לא!" – המשמעות היא – איבוד אנרגיה.

המציאות מוכיחה כי הסכנה הכי גדולה של "תשלומי ויתור גבוהים" בזוגיות שניה מוטלת דווקא לפתחם של הגברים.  חלקם  מתקשים לומר: "לא!" ולשים גבולות לאקסית. חלקם מתקשים לומר: "לא!" ולשים גבולות לילדים ורובם מתקשים לומר: "לא!" ולשים גבולות לנוכחית. גברים –בפרק ב' – שהתרגלו לחיי זוגיות קבועה וממוסדת - מתקשים מאוד לחיות ללא זוגיות וחוששים מאוד מבדידות. הקושי והפחד הופך אותם ל"נישומים" נוחים יותר  וגביית "תשלומי הוויתור" מהם הופכת קלה יותר.

 

מה שרואים מפה לא רואים משם

אז מה מוציא אותנו מעצמנו בזוגיות השניה, למרות שהיינו אמורים ללמוד מניסיון העבר והשגיאות שעשינו בזוגיות הקודמת? ולמה זה קורה לנו?

 

לעיתים קרובות זה הרצון והצורך להיות הפעם "בסדר", להיות "טובים יותר" ממה שהיינו בעבר. לעיתים כאבי העבר הופכים אצלנו את הצורך בקבלת תשומת לב ואהדה לצורך היושב על מגנוני  הישרדות של ממש. לשרוד בכל מחיר. לעיתים אנו פשוט מסכימים לתת ולוותר מתוך ציפייה לקבל בחזרה ויתור, כלומר אנרגיה - מהצד השני בהמשך. בדרך כלל יש גם פחד גדול מכישלון בזוגיות שניה שמוביל ל"ויתור" שמא נחשב ל"כישלון" מוחלט ולא נוכל להסתפק בלהאשים את בן הזוג לשעבר בחוסר התאמה שלא נאמר אשמה בגרימת פירוק המשפחה הראשונה.

 

מה שמדהים בהתנהלות היא ה"עיוורון" שאנו לוקים בו בזוגיות השניה – לא פעם -  בלי קשר למידת האינטליגנציה, ההשכלה וניסיון החיים שלנו.

 

הרזולוציה מבלבלת ואיננו מצליחים לראות את המציאות של הזוגיות השניה שלנו כמו שהיא. במקרים כאלה ראיה מפוקחת של הסביבה הקרובה ואפילו כזו המפרגנת לנו, שמנסה לפקוח את עיננו – רק מקוממת ומרגיזה. כולם חשודים באינטרסים זרים, קנאה וחוסר פרגון לזוגיות השניה. אף שזוגיות שניה יכולה להקים עלינו לא מעט אויבים וקנאים מבית ומחוץ – עדיין מסתבר שיש דברים שלא ניתן לראות מבפנים והתוצאה היא אחוז פרידות וגירושין גבוה פי שניים בזוגיות השניה.

דוגמאות לסינדרומים מועדים לפורענות בזוגיות שניה.

 

ה"אשם" וה"קורבן" – אחד מבני הזוג מגיע לזוגיות השניה כשהוא נושא את מעיל האשמה שנותר על כתפיו מהזוגיות הקודמת ונכנס למשחק מוכר עם שחקנ/ית חדש/ה שמשחק/ת את תפקיד ה"קורבן" לא פחות טוב ממה שנחווה בזוגיות הקודמת. זה רק עניין של זמן וה"אשם" ימצא עצמו דוחה מעליו את ה"קורבן" ועייף מהמשחק החוזר.

ה"אביר" ו"עלמת החן במצוקה" – אחד מבני הזוג מגיע לזוגיות השניה עם צורך הישרדותי להיות הפעם ה"חזק" שמסוגל ל"הציל" את משנהו ה"מצוי/ה במצוקה" כלשהי. אף שסינדרום זה מאפיין יותר את משחק המינים זכר נקבה, ניתן למצוא גם מקרים נדירים של היפוך תפקידים  המייצר "אבירה" ו"עלם חן במצוקה". כך או כך, מדובר בפתולוגיה שתוצאותיה ידועות מראש.

 

ה"ננטש"  וה"ננטשת" - בסינדרום הזה חוברים להם יחדיו בני זוג שחוו פציעות דומות במערכת הקודמת ונדמה להם שיש בפצעי האחד כדי לרפא את פצעי משנהו או שיש בדרך בו התגבר האחד על כאבו כדי ללמד משקל שווה לדרך המומלצת למשנהו. גם פתולוגיה זו נדונה להביא בסופו של יום למערכת זוגיות שניה שסופה אינו מלבב.

ה"חיים בסרט של דיסני" – כאן מדובר על הפנטזיה בה אותם בני זוג חיים עת הם מאמינים או מצהירים כמנטרה חיובית לעולם שמשפחתם המורכבת היא "חלום" ו/או "מציאת הנפש התאומה" ו/או יש להם "ביחד 10 ילדים שלו, שלה ושלנו"  ומאז הם חיים באושר ועושר.     האגדה לבית דיסני זו רחוקה מרחק אור מהמציאות האמיתית והמורכבת של זוגיות שניה וסופה להתנפץ להם בפנים בצורות שונות מבית או מחוץ.

 

אמרתי לך !

אף אחד לא אוהב לגלות שמה ש"אמרו לו" באמת מתרחש ומסב לו מפח נפש עצום. בסדרות החינוך להורים ומחנכים מלמדים אותנו לא להשתמש במשפט ה"תוכחה" המתסכל הזה כל אימת שיש לנו רצון להשפיע לטובה. למרות זאת – הצורך האנושי להוכיח שצדקנו וראינו מראש את מה שהאחר לא הצליח לראות על עצמו ועל חייו – חזק והתוצאה ידועה. 

 

פותחים חלון

פתרון אפשרי  למודעות עצמית ולבחינת הזוגיות השניה שלנו מתחילתה ותוך כדי תנועה היא למשל - שימוש מודע בכלי הפסיכולוגי הידוע של חלון ג'והרי.

באמצעות מודל זה מחלקים למעשה את  המודעות העצמית לארבעה חלונות:

החלון הגלוי: מה שידוע לנו על עצמינו - הרגשות, התכונות והצרכים כפי שהם באים לדי ביטוי בהתנהגות המאפיינת אותנו.

החלון החבוי: אזור ה"סוד". ה"מסיכות" שאנו עוטים על פנינו. הרגשות, התכונות והצרכים שאנו בוחרים להסתיר מהסביבה, אם כתוצאה מחשש לביקורת ואם מחשש לפגיעה בתדמית.

חלון העיוורון: התנהגות שהיא גלויה לסביבה אך אנו לא מבחינים בה. כאן נדרשת הקשבה והשקטת ההתנגדות הטבעית שלנו לכל מה ש"נאמר לנו" ואינו מוצא חן בעיננו בעניין הזוגיות השניה שלנו על השלכותיה.

חלון הלא מודע: איזור ה"תת מודע " המצוי מחוץ לידיעתנו וידיעת סביבתנו.

 

פתיחת החלונות הללו באמצעות שיחות פנימיות וחיצוניות עם גורם מקצועי או כזה שאנו סומכים עליו לרבות בן/בת הזוג בזוגיות השניה - עשוי לייצר ראיה ברורה ומפוקחת שתחסוך את "תשלומי הוויתור" ותשאיר יותר סיכוי לשימור הזוגיות השניה ממקום של "ובחרת בטוב"  להבדיל מ"ובחרת להפיג את הפחד...".