האביר על הסוס הלבן 

 

מי שלא מחפשת את האביר על הסוס הלבן שתקום!

 

משחר ההיסטוריה חיפשו עלמות חן נואשות את האביר על הסוס הלבן ש"יצילן" ממצוקה כלשהי ו/או לכל הפחות ישפר את תנאי חייהן והן תוכלנה לחיות עימו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

 

הסיפור הכי נדוש הוא סיפורה של עלמת חן פלונית אלמונית שאחרי שפגשה באביר עימו חלקה  זוגיות מדהימה,  דווקא כשהקשר הפך לקשר רציני, הוא נסג ואמר לה: "זה לא את זה אני שלא מרגיש בשל למחויבות. מגיע לך מישהו רציני ממני"


ואז מתחילות הדילמה וחברתה הדרמה לתעתע: " להמתין שיבשיל או לא? להתקשר או לא? הרי רק אותו אני אוהבת ומה יהיה עכשיו?".

הסיפור האישי תמיד נראה ברגעי האמת מאיים, קשה ומורכב כמעט "סוף העולם שמאלה". אולם הסיפור האנושי –האוניברסאלי  מאוד פשוט.  את התשובה הידועה מראש  לדילמה שכיחה זו, גילו על בשרן עלמות חן רבות, שניסו לדחוק באביר שלהן, שיצא או נמצא כבר במסע החיפוש העצמי שלו.

 

אז לא – אל תתקשרי ואל תלחצי כי את פשוט מפריעה לו במסע. כך שגם אם תצליחי בטווח הקצר ללכוד את הפרי ברשת בטרם הבשיל – בטווח הארוך תשלמי את המחיר.

אם פגשת באביר "האדיש" שחי בסרט שיום אחד כמו בכל האגדות תגיע זו שתדהים ותרתק אותו כל יום מחדש. אל תתאמצי.

גם אם יהיו זיקוקים בהתחלה. זוגיות זהו תהליך שנבנה ומי שמצפה ל"זבנג וגמרנו" כמו שזה התחיל בזבנג זה ייגמר בזבנג.
 

אם פגשת באביר – "המהסס" כזה המוכן להתקדם לשלב הבא, אולם הוא לא בטוח ומתקשה להחליט תחליטי בשבילו.

אבל זכרי יבוא יום שתתעייפי מלהחליט בשבילו. זה הרי מספיק מעייף לקבל החלטות עבור עצמך.  חמור מכך כשהכל יסתיים הוא יאשים אותך שהוא בעצם מעולם לא החליט ואת החלטת תמיד בשבילו.

 

אם פגשת באביר – "המפנטז" זה  הנוטה לחלום לדבר אך לא לעשות שמא תיהרס לו הפנטזיה. תפסי מרחק וחפשי את הדבר האמיתי .

האביר הזה יהיה חייב להמשיך למלא את צרכיו הנפשיים בניהול רומנים מזדמנים או אפילו וירטואליים ברשת כדי להזין את הפנטזיה המקננת בו. 

 

אם פגשת באביר "המפונק" זה שהתרגל לקבל בקלות וללא מאמץ אמיתי מצידו כמעט כל דבר בחיים. זה שהתרגל שאחרים תמיד פועלים למענו ומוציאים עבורו אפילו את הערמונים מן האש. תני לו להיות אקטיבי וותרי על השליטה. אל תתני לו להפעיל אותך.

כשהרעיון יהיה שלו הוא יהיה זה שיעבוד ויילחם על הדבר אותו הוא רוצה, ויממש את רצונותיו כל דרך אחרת תביא אותך אל פי שוקת שבורה.

 

זוג משמיים

"...וידעתי שהיה שווה לחכות, כי יש דברים כתובים בשמיים, ואם הייתי הולך עוד שנים ארוכות הייתי שוב מגיע אלייך. אם נועדנו זה לזו נגד כל הסיכויים שום דבר לא יעזור אהיה שלך ואת שלי ... וידעתי לא לשווא בזבזתי כוחות כי אנו שנינו זוג משמיים ואם הייתי מתפזר לארבע רוחות הייתי נאסף שוב אלייך ..." [ עוזי חיטמן ז"ל ].
 

לא בכדי בסיפורי האגדות והמיתוסים מי שיוצא למסע הוא בדרך כלל האביר – הגבר ועלמת החן היא זו הממתינה לו שישוב ממסעותיו.  לא בכדי בכל האגדות דרכו של האביר ארוכה ומסוכנת. עליו להלחם במפלצות, לפתור חידות, לעבור ייסורים וגם להתמודד עם מניפולציות נשיות. כך רק כאשר ימצא את עצמו ויחווה  שינוי אמיתי, ההצלחה תאיר לו פנים.  

גם ביהדות נקבע כי הגבר חייב זוגיות כדי להיות "שלם". מסכת "יבמות" עוסקת בסוגיה זו בהרחבה. ודעת הרבנים היא ש: לאדם שאין אישה (אישה= בית/אוהל) אין לו שמחה, ברכה וטובה. חכמים מדברים בשבח הזוגיות. בתלמוד בבלי,מסכת יבמות, דף ס"ג כמו א':"

רבי אלעזר אומר: אדם שאין לו אישה הוא לא אדם, הוא מתבסס על בראשית א'/27 "זכר ונקבה ברא אותם" הוא טוען שה' קרא לאיש ואישה "אדם"  ר"ל  אדם ללא אישה הוא חצי אדם.

 

אך מיהו אותו "זוג משמיים"? ומתי הזוגיות הנבחרת על ידינו אינה אלא תיקון במקרה הטוב או עונש במקרה הרע ?!

 

עזר כנגדו או עזר נגדו

 

אף שלמדנו שאין לו לאביר אלא שייקח לו אישה ויבנה לה בית אם יחפוץ להיות שלם הרי שיש והאישה היא עזר כנגדו של הבעל ויש והיא עזר נגדו. שלמה המלך אמר בספר משלי: "מצא אישה, מצא טוב". לעומת זאת בקהלת נאמר: "ומוצא אני מר ממות את האישה".

החכם באדם כתב בספר משלֵי: "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים: דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אָניה בלב ים ודרך גבר בעלמה". 


הקשר בין גבר לאישה הוא אם כך אחד מפלאי הבריאה. העובדה שגבר ואישה, השונים במהותם ובנפשם, בעלי תכונות שונות וצרכים שונים, מתאחדים תחת קורת גג אחת ובונים בעמל רב תא אחד שתפקידו לקיים את העולם כולו – הוא בהחלט פלא, ובימינו המשימה מורכבת עד מאוד ושימור התא קשה שבעתיים עד בלתי אפשרי.

 

 

"בואי נשחק ברופא וחולה ..."

 

בעידן שגירושין או סתם פרידה הפכו לעניין אופנתי ותדיר, לא פלא שחוסר האמון במוסד ושמו נישואין הולך וגובר. שוביניסטית ידועה אמרה פעם: "הדבר היחידי שגברים יודעים לדפוק כמו-שצריך – זה את  הזוגיות" – אך האמת שלטנגו הזה צריך שניים ואם נדייק לפחות שניים.

 

דפוסי זוגיות ותקשורת זוגית נוצרים על קרקע פורייה של פצעי ילדות. כך לטוב ולרע ממש כמו קוד גנטי אנו נדונים ודנים את ילדינו בהעברה בין דורית לדפוסים טובים או דפוקים.

 

הבעיה העיקרית היא בכך שזיהוי הדפוסים והסיבות לפרידות ולגירושין נעשה בדרך - כלל מאוחר מדי. בדרך כלל זה קורה כשמישהו מהצדדים לריקוד הזוגי מגיש מכתב התפטרות פיזי או רגשי. בשלב הזה מי שהעדיף לשמר את הגוף המת של הזוגיות מנסה בהיסטריה "להציל" את נשמתה.

 

גם כשיש הסכמה לטיפול זוגי במצב כזה – ברוב המקרים ההרים בדרך חזרה גבוהים יותר והדרך קשה עד בלתי אפשרית. כשתחושה חוזרת יוצרת מחשבה והמחשבה מקבעת את התחושה ש"זהו- זה. הכול נגמר. וחייבים ללכת.." כדי להציל את הנשמה מחידלון וחושך הרבה לפני שהיא יוצאת מן הגוף הפיזי - קשה מאוד לעשות שינוי.

 

לטובת אלו שהשינוי עוד אפשרי עבורם נזכיר מספר דפוסים דפוקים שמייצרים סיכויים גבוהים להתרחקות המובילה לפרידה, לבגידה או לגירושין.

 

המורה והתלמיד

 

היא  ישבה מולי הגישה לי את כתב התביעה שבעלה הגיש נגדה לבית הדין הרבני, ואמרה – "אני לא מבינה מה קרה? מה הוא רוצה ממני? התווכחנו על חוג הכדורסל של הילד. סתם ויכוח שגרתי. הוא פתאום התפרץ – הודיע לי שהוא עוזב את הבית אסף מספר חפצים  לצ'ימידן הכחול ויצא. מאז עברו חודשיים, הוא גר בדירה שכורה בעיר אחרת. חשבתי שזה סוג של מרד או משבר והוא יחזור – המתנתי בסבלנות,  ופתאום אני מקבלת את זה".  

 

בטופס – במקום בו יש  למלא את נימוקי בקשת הגירושין נכתב בפשטות בעט כחול: "אנו נשואים 25 שנה. 25 שנים של סבל מתמשך. נמאס לי. אני רוצה להתגרש"

 

שאלתי אותה –"היו סימנים מוקדמים? יש אישה אחרת בתמונה?" היא השיבה בביטול: "שום סימנים. גם אין מצב שיש אישה אחרת בתמונה. הוא איש משפחה. בית עבודה. עבודה בית". התעקשה.

שאלתי אותה – "יש מצב שאת עוסקת בחינוך?"  היא השיבה: "כן איך ידעת - אני כבר למעלה מעשרים שנה מורה ומאוד מוערכת ".

 

קבעתי: "הוא כבר זמן רב מחוץ לבית – יקירתי, יש לו זוגיות קבועה אחרת וכנראה שאין כבר דרך חזרה – מאוחר מדי".

התערבנו. היא הייתה כל-כך בטוחה שאני מדברת שטויות עד שקבלה את דו"ח החקירה, הסתבר שלבעל הנאמן שלה, התלמיד הטוב והמתמיד יש זוגיות קבועה בת 5 שנים עם גברת אחרת גרושה ואם לבת, שעסקה בבניית ציפורניים לפרנסתה המצומצמת וזכתה ממנו לסיוע כלכלי מסיבי.

 

ניצחתי בהתערבות. היא הפסידה. חמור מכך – היא הפסידה  את בעלה. שבסה"כ היה חבר טוב ובעל טוב שנים ארוכות.

 

לדפוס הדפוק הזה בו אגע בהרחבה במאמר הבא מצטרפים דפוסים דפוקים נוספים כגון:

 

"המציל האשם והקורבן הנזקק", "המטפל והמטופל", "האמא והילד", "האבא והבת"

"המתנקמים וסוגרי החשבונות" ועוד.  על כל אלה במאמר הבא.

 

בינתיים יש לזכור שבכל מצב בו החלק של "זכר ונקבה ברא אותם" קטן מיתר חלקי השלם של המשחק הזוגי – סוף החדשות הוא רק עניין של זמן.