נקמת ילד קטן

לא ברא השטן

"נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא- בָרָא הַשָּׂטָן" – כותב ביאליק בשירו "על השחיטה".

 

ביאליק מבכה את הטרגדיה: "אֲנִי – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי, וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד – עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?" הוא זועק לצדק ודורש  "אִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! אַךְ קובע "דד-ליין" למועד הופעתו, ומתרה בו. ״...אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶּדק יוֹפִיעַ –יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!..".

 

האירועים המחרידים שהתרחשו לאחרונה במהלכם נרצחו ילדים פעוטים בידי הוריהם במהלך סכסוך או מצוקה משפחתית מחייבים עריכת חשבון נפש והערכת מצב מחודשת.  מעגל האימה חוזר על עצמו  ויוצר תסריט, שסופו לא פעם ידוע מראש:  הורה  זועם או חרד מאובדן שליטה מוחלט על חייו בשל החלטות הממסד – שירותי הרווחה, בתי המשפט, המשטרה ועוד מאבד את  ״זה״, ובסערת רגשות ודחף הישרדות חייתית מייצר לעצמו "שליטה". בפעם האחרונה בחייו הוא זה שקובע את "סוף הסיפור". מבחינתו מדובר אפילו במעשה "אמיץ" נוסח "שנית מצדה לא תיפול!". בסופו של יום - הוא זה שמכה בפטיש, חותם על פסק הדין וגוזר את הדין ועל הכרעתו  אין ערעור.  

 

ואז – אם לא די בכך - כמו במטה קסמים שטני יש רצף אירועים דומים מעין נגיף מדבק וקטלני. די במקרה אחד שמתפרסם כדי להוות טריגר ולהדליק את חבית הנפץ עליה יושב מקרה אחר.  ושוב עוללים חסרי ישע וחפים מפשע משלמים בחייהם אם מילולית ואם רגשית.

 

המדינה מזועזעת. התקשורת סוערת מחפשת אשמים. מישהו חייב להיות אשם. מישהו לא ראה את הנורה האדומה המהבהבת.  מישהו נתן חוות דעת שגויה.  מישהו התרשל. מישהו חייב להיות אשם. כולם מנסים להבין ולהכיל. השאלות מציקות וההלקאה העצמית לא פוסקת: האם ניתן היה למנוע? האם ניתן כבר עכשיו למנוע את המקרה הבא?

 

יש כאלה שנוטים להרגיע את עצמם באמירה: "טוב  אין מה לעשות - היא הייתה "חולת נפש"  או הוא היה אלים ואכזרי חסר מצפון, ממש רוצח ילדים מבטן ולידה".  רבים משוכנעים ש "לנו  זה לא יקרה כי רק אנשים פגועים בנפשם הטירוף יכול  לאחוז בהם ולהביאם למצבי קיצון ממין אלה. ואם לא רק משוגעים אז אולי רק אנשים אלימים ומסוכנים. הם זה לא אנחנו. לנו זה לא יכול לקרות".

האומנם?

 

מניסיוני - "זה" יכול לקרות לרבים וטובים תתפלאו גם טובים.

 

אני זוכרת כמו אתמול את היום בו שבתי מחופשה בטנריף, לקחתי לידי את העיתון שהונח על המושב במטוס "אל-על" ונשימתי נעצרה למקרא הכותרת הראשית שבישרה לי ,שמרשתי דאז – דולי גרשוני ז"ל נשחטה בידי בעלה במהלך חופשתי. נדהמתי,  כי  זמן קצר קודם לכן ניהלו הצדדים מו"מ תרבותי על מנת להגיע להסכם גירושין. לא היה בחדר או בהתנהגותו של גרשוני הרוצח - שום רמז על השחיטה הצפויה. לא היה בהתנהגותה של המנוחה ז"ל כל רמז לחשש כלשהו. להיפך – הכול נראה כלפי חוץ מאוד רגוע. הרוצח היה עד אותה עת אדם נורמטיבי- לכאורה.

 

אני גם רואה את זה פעם אחר פעם בבתי המשפט ואפילו בחדר הגישור. השקט ונועם ההליכות לפתע מופר כשמישהו מהצדדים דורך על פצע או יבלת של משנהו – לעיתים אפילו בתמימות מתוך הישרדות ורצון להימנע מחרדה או כאב שלו עצמו. פתאום נדלקת אש אכזרית ואלימה. אש  מלובה בכעס, תסכול, קנאה, חרדה קיומית, פצעי ילדות פתוחים, כך שלעיתים גם אלף צווי הרחקה ומניעה או מרכזי קשר לא יוכלו לכבות אותה. מדובר באש הרסנית ומסוכנת. גם כשהלהבות קטנות וכמעט בלתי נראות, צריך לדעת איך לכבות אותן ולא להדחיק את קיומן או להסתפק בשקט המחודש והזמני , שמשתרר בחדר.

 

לדעתי – כל עוד לא יובן כי במקרים של אלימות בכלל ובמשפחה בפרט לא ניתן לטפל רק באמצעים של החמרת ענישה ל"אשם" והגברת ההגנה על ה"קורבן", נשים ימשיכו להירצח בידי בני זוגם ולעיתים [נדירות] גם להיפך ולמרבה הזוועה ילדים ימשיכו להירצח בידי הורים. 

 

לדעתי – כך יהיה - כל עוד לא יובן כי כל יום שעובר והסכסוך מתבשל על אש קטנה או גדולה הסכנה גדלה.

לדעתי – כך יהיה - כל עוד יעדיפו את המשחק הפוליטי ושימור הסטאטוס קוו בענייני דת ומדינה.

 לדעתי – כך יהיה - כל עוד גורמים אינטרסנטיים יעדיפו את הפתרונות הקלים, ישחקו "ראש קטן" במקרה הטוב ומשחקי "אגו" במקרה הרע , ימשיכו לצקצק בלשון ולתת גיבוי למערכת המשפט, הרווחה ואפילו המשטרה, אף שהתנהלותם בכלל והתיאום בינהם בפרט לוקה בחסר ולא תמיד באשמתם. לטעמי מדובר בכשל מערכתי משולב שלכל אחד ואחד מאיתנו תרומה משלו לתוצאה הנוראית הזו.

 

אז מה אפשר לעשות? המון. להלן - על קצה המזלג –

 

חינוך

משפחה וזוגיות כערך אינו מובן מאליו. ילדים לא נולדים עם ה"ידע" הנדרש להבין את משמעות הערכים הללו. בדיוק כפי שמלמדים אורח חיים בריא, זהירות בדרכים יש ללמד זוגיות ומשפחה בבתי הספר ואפילו בגנים.

 

שינויי חקיקה

בשנים האחרונות נעשו שינויי חקיקה רבים שנועדו לייעל ולהביא לזירוז הליכים במקרים של סכסוכים משפחתיים וגירושין. ברור לכולם שזירוז ההליכים והקטנת משך הסכסוך ועוצמתו  יכול להביא להפחתת מקרי אלימות המתרחשים בתהליך הגירושין.

 

אף שכיום  - לפי מצב החקיקה הקיים ניתן לכאורה - להגיע במהירות יחסית לאיזון משאבים, פירוק שיתוף בנכסים והסדרת ענייני הילדים גם בלי קשר לגירושין המתבצעים או מתעכבים בבית הדין הדתי  למרות זאת - במבחן התוצאה – תיק משפחה בבית משפט לענייני משפחה משתרך לאיטו על פני שנתיים בממוצע [לעיתים גם יותר!].

 

לכן - עם כל הכבוד לשינויים בחקיקה, שהתרחשו עד כה לאחר שנים של מאבקים דם יזע ודמעות,  עדיין אנו רחוקים מאוד מהמצב האופטימאלי.

 

משפחה בסכסוך

תארו לעצמכם מצב משפטי בו לא היה מתקיים כלל "מרוץ סמכויות" מיותר וארכאי בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין.

 

תארו לעצמכם מצב בו ניהול תיקי סכסוך במשפחה לא היו מביאים את המשפחה ל"פשיטת רגל" לצורך מימון שכ"ט של עורכי דין מומחים ועוד.

 

יש לי חלום, שיום אחד ייעשו שינויי חקיקה מהותיים. למשל כאלה ש-

 

  • יותירו בידי בתי הדין הדתיים באופן בלעדי רק את הטקסים, ויוקם בית משפט מאוחד לענייני משפחה שיפעל במתכונת של הרכב שיפוטי/טיפולי: שופט מכריע [שאל כישוריו הנדרשים - והרחוקים עשרות מילין מהמצב כיום- אתייחס בהמשך!], מגשר מוסמך, דיין  דתי ופסיכולוג בעל הכשרה של טיפול משפחתי. לדעתם של האחרונים יהא תוקף של המלצה בלבד.

  • ייתרו צורך בשפיכת קיתונות רפש ו/או דמם של מי מהצדדים כדי לשכנע את השופט  [כיום מדובר אפילו רק ברשם], שיש ליתן סעדים זמניים.  כך - כל הליך במשפחה ייפתח אך ורק כהליך ל"יישוב סכסוך" ואז אוטומטית:

  • יוטלו צווי הגבלה, ואיסור דיספוזיציה  על הרכוש המשותף למניעת הברחת                                    רכוש ושינויים בסטאטוס קוו.

  • יינתן צו הסרת חיסיון ראשוני לכל המוסדות הבנקאיים, רשויות המס והמעסיקים הרלבנטיים שיישלח ישירות ע"י בית המשפט לכל הגורמים לצורך העברת מידע שקוף אודות כל אחד מן הצדדים להרכב השיפוטי וזאת בתוך 7 ימים.

  • מידע אודות פתיחת התיק יועבר מיד למערכת הרווחה והמשטרה לצורך מעקב תמיכה וסיוע בלבד.

  • לא יאוחר מ-15 יום ממועד פתיחת התיק יתקיים דיון מקדמי ראשוני, במהלכו יסייעו למשפחה להגיע להסכמות ליצירת קרקע נוחה הדדית לסיום ההליך בתוך חצי שנה לכל היותר. בהיעדר הכרעה, השופט יכריע מיידית בתום הדיון  לאחר התייעצות עם ההרכב בסוגיות של מזונות זמניים, משמורת זמנית, חלוקת זמני הורות והסדרי מגורים נפרדים לתקופת הסכסוך. יציאת צד מהבית למדור חלופי זמני תהא מוגבלת לחצי שנה ותחייב לקיחת עלות מדור חלופי זה כחלק מהוצאות המשפחה לצורך קביעת אופן חלוקת ההכנסות, המזונות וכיוצ"ב.

  • ככל שיהיה צורך ימונו כבר בדיון זה מומחים מטעם בית המשפט מרשימת מומחים שזכו במכרז מתן שירותים אלה לאחר שעלות חוו"ד שלהם הותאמה למחירון שנקבע ע"י הרשויות. חוו"ד זו תינתן בתוך 30 יום לכל היותר ואלה יוכלו לקבל כל מסמך או מידע על פי צו הסרת החיסיון הגורף האוטומטי שניתן ללא צורך בשיתוף פעולה של הצדדים.

  • במועד זה יקבע דיון מקדמי נוסף בתום 45 יום במהלכם יפגשו הצדדים עם המגשר והפסיכולוג בצוות לפגישות נפרדות. כל אימת שאלה יתרשמו ממצב מצוקה או מסוכנות  יוכלו לפנות לשופט המכריע על מנת שיינתן צו המחייב כל צד לקבל עזרה/טיפול מלשכת הרווחה ו/או כל גורם טיפולי אחר כפי שייקבע והמשטרה תעודכן במקביל על מנת לנקוט בכל הפעולות הנדרשות למניעת תוצאה הרת אסון.

  • במועד הדיון השני יקבע מועד שלישי ואחרון לא יאוחר מחצי שנה מפתיחת התיק  להשמעת ראיות. סיכומים יהיו רק בעל פה והכרעה תינתן בתוך 45 יום נוספים.

 

 

מערכת המשפט בענייני משפחה

עם כל הכבוד, מערכת המשפט בענייני משפחה סובלת כיום ממחסור קשה של שופטים ראויים ומתפשרת על המינויים, ולא אכביר. שיפוט בענייני משפחה מטיל נטל כבד עד בלתי אפשרי על השופטים והמדיינים משלמים את המחיר. תרתי משמע. 

 

לא כל שופט, ויהיה מוכשר אשר יהיה בענייני חוק ומשפט, כשיר לשמש שופט בענייני משפחה. למטרה זו חובה להעביר את השופטים המעוניינים מבחנים רלבנטיים לא רק מקצועיים גם אישיותיים ופסיכולוגיים ולוודא כי אין בעברו של השופט המיועד כדי להשפיע על דרך השלכה אישית על הכרעותיו.  גם לאחר המינוי  צריך להיות פיקוח וכל תלונה צריכה להיבדק מיד  ולעומק. בנישה הזו אין מדובר רק בעניין של טעות משפטית או לא – מדובר בדיני נפשות במלוא מובן המושג.

 

מערכת הרווחה

רבות דובר על מפגעי מערכת הרווחה ובדרך כלל מאשימים את הקשיים התקציביים ומציינים את המקרים המוצלחים בהם המערכת מצליחה לטפל.  עם כל הכבוד - מניסיוני מדובר במערכת ששיתופה בעניינים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה כיום - מאוד בעייתית:

ראשית, היא סובלת מבעיות קשות של הטיה וחוסר אובייקטיביות, שגם אם אלה קשים להוכחה  פרטנית – זה די ברור מעצם היותה מערכת מקומית המשוייכת לרשות המקומית, לפוליטיקה המקומית והקליקות המקומיות.

שנית, המלצותיה סובלות יותר מפעם אחת מחוסר מקצועיות אם בשל מגבלות מקצועיות של  עורכי התסקיר ואם בשל מגבלות הזמן והתקציב.

 

שורה אחרונה בתקציב כזה או אחר – על לשכת הרווחה לעשות את תפקיד העזרה, התמיכה,הסיוע והרווחה אין בשום אופן לתת להמלצותיה משקל שיפוטי כפי שהדבר נעשה כיום. בפרט באופן שזה נעשה כיום כשלרוב ההמלצה נחתמת בחותמת גומי של השופט בהיעדר כלים נוספים.

 

המשטרה

נכון להיום יש חוקר/ת ממונה לטיפול בענייני משפחה – אך אין די בכך.

 

ראשית - יש לשתף מידע עם המשטרה מיד עם פתיחת התיק ולאורך התהליך בשל רמת המסוכנות האוטומטית. מדוע סכסוכים בין משפחות פשע מייצרים פעילות משטרתית מונעת וסכסוך משפחתי רגיל אינו שקול לכך?

 

שנית – יש לבחון היטב מי הממונה מטעם המשטרה על חקירות בענייני משפחה. לצערי נתקלתי יותר מפעם אחת במקרים בהם החוקרת הממונה הייתה אישה מוכה בעצמה שהתביישה ולא התלוננה על בעלה, וככזו התקשתה להכיל את המתלוננות ולטפל במצוקתן ומאידך לעיתים מונה שוטר שבעצמו לא בחל באלימות בקרב בני משפחתו. המידע היה ידוע בתחנות הרלבנטיות ואף על פי כן לא נעשו שינויים מחוייבים.

 

שלישית- יש לנקוט באמצעים  מונעים מחד וגישה מחמירה מאידך  בכל המקרים של תלונות שווא.

כאמור – כל זאת רק על קצה המזלג.

 

אולי הגיעה העת,  שממשלת ישראל תמנה ועדה מיוחדת בכנסת לנושא החם הזה הנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, שתפרסם קול קורא תאסוף מידע ותמסור המלצותיה לתיקון החקיקה ולתיקון ההנחיות הניתנות כיום גם למערכת השופטת וגם לרשות המבצעת.   

 

נשמח לסייע.