קופסת הצבעים של הגישור המשפחתי

אדוארד דה-בונו אשר נחשב על ידי רבים כסמכות המובילה בעולם בתחום החשיבה היצירתית ולימוד חשיבה ככלי - טוען שבני האדם זקוקים לחשיבה רחבה המאפשרת להתייחס לכל נושא מהיבטים שונים, לגבי טווחי זמן שונים.

 

דה בונו פיתח את שיטת ששת כובעי החשיבה וסבר כי מדובר בכלי יעיל בהזדמנויות בהן כל אחד נוטה להתקבע בעמדתו ולהתמקד בביטול טענת האחר וכן עת נדרשת חשיבה על עניין בעל היבטים מורכבים ונקודות מבט וזמן שונים.

 

מצבים כאלה בהם צדדים נוטים להתקבע בעמדתם ומחזיקים בקרנות המזבח מתוך פחד מפני השינוי המתרגש ובא הם בדיוק המצבים עימם צריכים להתמודד זוגות בתהליך פרידה וגירושין. הצורך לחשוב על העניין מכל היבטיו המורכבים ולמצוא פתרונות שיעמדו במבחן המציאות והזמן מתמוסס אל מול המטען הרגשי, הפחדים, הכעסים, החולשות והאיומים עימם מתמודדים הצדדים לקונפליקט.

 

הגישור ככלי וולונטרי לפתרון סכסוכים ומחלוקות מחוץ לבתי המשפט מונח בפני המשתמשים בשירותי בית המשפט לענייני משפחה לפני –  תוך כדי ולאחר הדיון המשפטי.

 

מחקרים שונים בתחום הגישור כבר נעשו ומודלים שונים כבר פותחו אך בסופו של יום מספר התיקים המתנהלים בבתי המשפט- מצוי במגמת עלייה והצלחת הגישור לשמש כלי המהווה תחליף מוחלט להליך המשפטי עד כדי ייתורו – טרם נראה באופק.

 

לטעמי ומניסיוני – אין די בפנטזיה אודות ה"מגשר אולטימטיבי" המגיע לתהליך הגישור עם ידע מתאים אך ממקום ניטראלי, ודי בכך שאינו יכול לכפות על הצדדים פתרון לסכסוך כדי למקד אותם במטרות המשותפות שלהם ולהפוך אותם למקבלי ההחלטות הטובות ביותר עבורם, על מנת להביא לסיום העימות.

 

אין ספק כי לתהליך הגישור יתרונות בולטים: חיסכון כלכלי, תחושת שליטה בתהליך, בחירה בפתרון, אופציה ליצירת תקשורת טובה, מחוייבות לעתיד ועוד.

 

אם כן – איך זה שעדיין רוב ענייני המשפחה עדיין מובאים אל פתחם של בתי המשפט לענייני משפחה וערכאות הערעור, וכלי הגישור גם כשהוא מתממש או מצליח לסיים את ההליך בפסק דין המאשר הסכם – אינו מהווה עדיין תחליף מוחלט או סוף אמיתי לעימות ולא רק עצירה בדרך להמשך ההליכים בעתיד?

 

 

יותר מפעם אחת תיקים שהסתיימו בהסכם שהושג ב"גישור" גם לפני פתיחת ההליכים וגם תוך כדי ההליכים מובאים למערכה משפטית חוזרת בטענות רבות: החל מטעות, הטעיה ועושק וכלה בטענות שונות על שינוי נסיבות.

 

לטעמי – מקרים אלה מוכיחים כי הטעות הנפוצה ביותר בתהליך הגישור הוא כי "הצלחת הגישור" היא הסכם בין הצדדים עליו חתמו הצדדים מרצונם הטוב והחופשי. שמאושר בתוקף של פסק דין המסיים את המערכה המשפטית.

 

הצלחה אמיתית של גישור נמדדת אך ורק בכך שנמצא בתהליך גשר יציב בין הצדדים ולא רק "אקמול". 

 

הגשר היציב  מונח לטעמי על ארבעת יסודות  היקום: מים, אדמה, אויר ואש. מים – מענה רגשי. אדמה – מענה חומרי פיזי המייצר בטחון.  אויר  - תקשורת פתוחה וחופשית.  אש – מכנה משותף ומטרת על שהפגיעה בה ע"י גורם חיצוני כלשהו מייצרת בכל אחד מן הצדדים אש מלכדת עם משנהו.

 

השגת "הצלחה" בגישור על פי המדדים הללו קשה מאוד. והתוצאה העגומה בשטח מדברת בעד עצמה.

 

מניסיוני , האפליקציה של שיטת ששת כובעי החשיבה של דה-בונו בתהליך הגישור במשפחה מסייעת מאוד להשגת ההצלחה המיוחלת.

תהליך החשיבה מופרע במצבי הלחץ שהשינוי יוצר גם במי – שכביכול בחר "לפרק את המשפחה"   כדברי יוצאי פולניה לדורותיהם יהא מוצאם אשר יהיה. הרעש שגלגלי השיניים יוצרים והקולות המבלבלים הנשמעים על מצע של רגשות קשים מן הסוג של כאב, צער, אשמה, קורבנות, ניצול, הפסד, פחד הישרדותי ועוד – מפריע לתהליך חשיבה קונבנציונאלי להתרחש גם אצל בעלי שכל ישר.

   

משחק הכובעים המאפשר לכל משתתף לחבוש כובע שונה בבחינת "תחפושת" מאפשר גם להרחיק את המשתתף מן הרגש הקשה, לקבוע חוקים תיאטרליים כפי שבא לו ולכתוב תסריטים משתנים. הדבר מאפשר לבצע ניסויים בחיים במבחנות בקרה במעבדה בלבד ללא השפעה אמיתית על החיים עצמם, מעין סימולאטורים בצבעים שונים.

 

חבישת הכובעים והחלפתם מאפשרות סיעור מוחות, חיפוש רעיונות, יצירת פרובוקציות, עריכת סיפורי חיים, בחירת התחלות וסופים חדשים וכיוצ"ב.

 

המשחק מאפשר היפוך תפקידים – הזמנת כל צד להיכנס לנעלי משנהו ו/או מי מהנפשות הפועלות הקשורות לתהליך ולייצר בסופו של יום פתרונות שיש בהם משום ערך נוסף לכל פתרון קונבנציונאלי מקובל.

 

במשחק משמשים לחלופין הכובעים הבאים:

הכובע הלבן   מייצג מידע יבש ומדוייק. הכובע מאפשר לחובשו להתייחס אך ורק לעובדות יבשות, נתונים ומידע. הוא מחייב משמעת וניתוק מענייני הרגש וממסקנות או השלכות ויוצר הכוונה לפתרונות מעשיים.  כשהכובע הלבן על ראשינו נצטרך להתרכז במידע המצוי בידינו ולתור אחר המידע החסר לנו וכיצד ואיך להשיגו.

 

הכובע האדום – מסמל את עולמו הרגשי של החובש אותו. רגשות של כעס, זעם, עלבון, תשוקה, עצב, פחד, חשד, שנאה, תחושות ואינטואיציות. חובש הכובע אינו צריך לנמק רציונאלית את טענותיו די בכך שאלה תחושותיו על מנת שאלה יבואו לידי ביטוי ותהיה התייחסות אליהן. חשוב  לא לבטל רגשות או אינטואיציות הבאות לידי ביטוי בשלב זה אלא לכבד את כל הנאמר ולהבין כי הרגשות נכונים לאדם ולנסיבות הזמן והמקום ואלה עשויים להשתנות.

 

הכובע השחור – מתייחס להיבטים שליליים ולמחשבות של כישלון או חסר בפתרונות המוצעים. חובש כובע זה יצביע על הסיכונים הטמונים ברעיון שעלה מתוך כישלונות וטעויות עבר, ניסיון אישי, פצעי ילדות ועוד. עם זאת, להבדיל מהכובע האדום הכובע השחור לא פועל מתוך מקום אמוציונאלי אלא מתוך חשיבה לוגית. ועל כן החשיבה צריכה להיות ביקורתית אך בהתייחסות לעובדות ולוגיקה בלבד. הכובע השחור מאפשר השתהות לצורך הערכת המציאות:  האם זה נכון? האם זה מתאים? האם זה יצליח? ממה עלינו להיזהר? אילו בעיות ייתכנו בהמשך? הכובע השחור חייב להיות מנומק. כך גם החשיבה הביקורתית חייבת לקבל ביטוי מעשי ולא להישאר ברמת הביקורת והשיפוטיות.

 

הכובע הצהוב – צבע זה מייצג חשיבה בהירה וחיובית ומסמל אופטימיות ותקווה. חובש הכובע יציג  את יתרונות הפתרון שהועלה והזדמנויות חדשות שיש לפתרון להציע. החובש ינסה לחפש יתרונות ונקודות חוזק בנושא הנידון מה יש לנו להרוויח מהפתרון ו/או המצב. חובש כובע זה יתמודד עם הקושי להתמודד עם הנטייה האנושית להתנהל מהפחד להפסיד ולפתח  "רגישות לתועלת" כדברי דה בונו. גם חובש כובע זה יידרש לנמק את דבריו ואין מדובר בהסתפקות בצבעים ורודים ועטיפות צלופן בלבד.

הכובע הירוק –כובע זה מייצג את החשיבה היצירתית. חובשו יחפש רעיונות חדשים, פתרונות נוספים, חלופות, שיפורים ואפשרויות חדשות. הכובע מאפשר גירויים והתנסויות אל מעבר לידוע, ודורש לצאת מהקופסה ומדפוסי חשיבה רגילים ללא גבולות או צורך בהנמקה.

 

הכובע הכחול –חבישתו נועדה להרגיע ולשדר אמונה שהשמיים הם הגבול. המטרה לייצר באמצעותו רוגע ושליטה שיאפשר את ארגון תהליך החשיבה. החובש יגדיר את הבעיות, ינסח את השאלות ויסכם את הדברים שעלו עד כה. כובע זה מהווה  כלי בקרה על כל תהליכי החשיבה ומבטיח שחוקי המשחק יישמרו.

 

 

שימוש במשחק התפקידים הנ"ל מעודד חשיבה משותפת. כששני הצדדים חובשים בו זמנית אותו כובע הם הופכים לרגע לשותפים לדרך, במקום להתעמת, להתווכח ולהוכיח איש את טעותו של רעהו. ההפרדה בין סוגי החשיבה והתזמון המקביל של חבישת הכובע מאפשרים למשתתפים – כולל המגשר עצמו – שהינו בשר ודם בעל אגו והשלכות אישיות -  ניתוק מהעמדות האישיות ומן האגו בזמן הדיון וכן מאפשרת להתרחק מן התמונה הכללית ולשפר את הרזולוציה של תמונת המציאות בהווה ובעתיד.

 

לכן – אל תשכחו אף פעם להביא אל חדר הגישור את קופסת הצבעים כולה.

CONNECT WITH US:

  • facebook-square
  • Twitter Square
  • linkedin-square